סליחה, טעיתי
לאחר שיחה עם אחי הבנתי שטעיתי. התעמולה הפלסטינאית בארצות הברית מאוד חזקה. המרחק מהארץ השפיע עלי
נפתח לי הלב להרגיש את הכאב של משפחות החטופים ועם ישראל שעומד עם המשפחות כולל בני משפחתי
אם מישהו היה חוטף את אחי לא הייתי מדברת איתו על שלום, גם אם לא הוא זה שחטף אותו. הוא מכיר את אלה שחטפו והוא עומד בצד, לא עוזר לישראלים לשחרר את החטופים
אם הפלשתינאים רוצים שהישראלים יצאו מעזה הם צריכים לשכנע את חמאס לשחרר את החטופים
כמו שהישראלים סובלים את כאב הפרידה מהאהובים, כך הפלשתינאים סובלים את כאב האבל על המתים. כשהפלשתינאים ישפיעו על החמאס לשחרר את החטופים, הישראלים יצאו מעזה. עד אז, אין על מה לדבר. סבל עבור סבל
עד שלא יחזירו את אחרון החטופים הישראלים לא יכולים לעזוב את עזה
תודה לאחי שהאיר את ליבי
סליחה לבני משפחתי שגרמתי להם כאב בזה שהייתי עיוורת לסבל שהם עוברים
הפלשתינאים חייבים לשכנע את חמאס לשחרר את החטופים. אם הישראלים יוצאים מחבל עזה, אין להם כל קלף מיקוח לעיסקה והחמאס יוכל להמשיך לחטוף ישראלים כדי לגרום להם סבל בלי שהישראלים יוכלו לעשות שום דבר כנגד זה. חמאס עצמו לא רוצה להחזיר את החטופים. אין לו בשביל מה. הוא שונא את מדינת ישראל ועושה הכל כדי להשמידה. זו מלחמה רגשית ופסיכולוגית. היחידים שיכולים לשכנע את חמאס לשחרר את החטופים אלה הפלשתינאים. כשהם יסבלו יותר מצד הישראלים מאשר יפחדו מחמאס הם יעזרו לישראלים להיפטר מחמאס
הפלשתינאים צריכים לראות שכדאי להם לשתף פעולה עם ישראל במקום לתרום להשמדתה. ישראל כמדינה יהודית היא עובדה קיימת. עוולות נוראות קרו משני הצדדים. הישראלים לא נהגו בהגינות כלפי הערבים ויש להם הרבה מה ללמוד, אך כלום לא יקרה עד שאחרון החטופים לא יחזור הביתה למשפחותיהם