למה הייתי שם

ארבעים שנה הלכנו במדבר, ארבעים שנה חייתי בארץ.

למה הייתי שם?

כי כולם התייחסו זה לזה כמו משפחה בעייתית. לא שומעים מה קורה, לא מבינים מה אומרים, דוחפים את האצבע לאיפה שכואב ואומרים: גם זה לטובה. תאמיני לי שזה לטובתך. את תאהבי את זה בסוף, רק תתאפקי קצת ותראי כמה זה טוב.

התאפקתי ארבעים שנה.

בזמן האיפוק למדתי לצעוק כשלא טוב לי, לבכות כשמציק לי, להתערב במה שלא נוגע לי ולשמוח שכמישהו נחמד אלי.

כשמישהו היה נחמד אלי, הייתי מתאהבת. הייתי חושבת שהוא משהו מיוחד, מישהו מיוחד כי הוא ראה אותי כמו שאני, ראה את הטוב שבי, המיטיב, החומל הנדיב. זה לא החזיק הרבה זמן מעמד, אחרי כמה זמן הוא נזכר שאני בעצם לא מה שהוא צריך, לא מי שהוא אוהב ובכלל החיים בלעדי יותר נוחים והוא עבר לערמה של אלה שעזבו אותי בלי להגיד שלום.

בלי להגיד שלום, אני גם עזבתי בלי להגיד שלום. עזבתי את הארץ. עזבתי את ההתערבות הבלתי חומלת ביחסים של מישהו אחר. עזבתי את היאוש בתקווה שלי למצוא גבר שיישאר איתי ויקים איתי משפחה, עזבתי את ההתערבות של אחרים בחיי וכל אלה שסיפרו לי באריכות מה לא בסדר אצלי.

תנו לי צ׳אנס! לשלום אתם נותנים צ׳אנס? לא. גם לשלום לא נותנים צ׳אנס כי זה לא מוכר, לא אמיתי. צ׳אנס זה בשביל גויים. בגלל זה זה באנגלית. בעברית זה לא נשמע אותו דבר.

בעברית זה לא נשמע אותו דבר. עברית שפה קשה. עם ניקוד, זה לא עוזר. עדיין עברית זה לא בשביל כל אחד. קודם כל זה מימין לשמאל, ואחר כך – בכלל, למה לבזבז זמן על סיבות.

למה לבזבז זמן על סיבות. זה הכל עניין של הרגשה. היום זה מרגיש ככה, מחר זה מרגיש אחרת. הכל מרגיש ומרגש. אז למה יש לי כזאת הרגשה שאני מדברת ואף אחד לא שומע. אני מדברת ואנשים חושבים שאני מתקיפה אותם, מתקיפה את הארץ, מתקיפה את מה שהם אוהבים.

אני מתקיפה את מה שהם אוהבים? מה פתאום! אני אוהבת את מה שהם אוהבים. בגלל זה נשארתי בארץ ארבעים שנה. אני אוהבת את השפה, אני אוהבת את העם שלי, את הים ואת היבשה, אני אוהבת את הדוסים והפלשתינאים, אני אוהבת את המחוסנים והלא מחוסנים, אבל מרוב אהבה אני לא יכולה להשאר כל כך קרוב.

אני לא יכולה להשאר כי זה שורף. שורף לי את השפיות, את ההגיון, שורף לי את הפרספקטיבה.

פרספקטיבה, עוד מילה בלועזית, כי בארץ אין פרספקטיבה. הכל עכשיו. הכל בוער. הכל או לא כלום, מלחמה או שלום, ביחד או לחוד, אהבה או מלחמה. שניים או כלום.

איפה האפשרויות?

איפה הקצה שאפשר למתוח לטובה.

הקצה שאפשר למתוח לטובה.

לשם אני אלך.